<h1>העיטור אות ה' הרשאה</h1>
<h2>דף ע.</h2>
הרשאה. הנקראת אורכתא בלישנא דרבנן. גרסינן בפרק מרובה אמרי נהרדעאי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי אמר ליה רב אשי לאמימר מאי טעמא משום דרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהן אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו איכא דאמרי אמרי נהרדעאי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דכפריה טעמא דכפריה דמחזי כשקרא אבל לא כפריה כתבינן. וקיימא לן כלישנא בתרא. מיהו קשיא לן כיון דקיימא לן כרבי יוחנן אפילו לא כפריה נמי וכי תימא כי לא כפריה לא דמי לגזלן דברשותיה קאי אי הכי היכי נקט טעמא דמחזי כשקרא משום דרבי יוחנן הוא. ותו אנן דכתבינן אורכתא אמטלטלי דכפריה כמאן. ואפילו בדלא כפריה מלוה או פקדון של מעות היכי מצי לאקנויי הא אין מטבע נקנה בחליפין ומעמד שלשתן בעינן. ואי מלוה בשטר הוא כתיבה ומסירה בעי. ואנן כתבינן אמלוה דלא כפריה ואפילו במעות כדגרסינן בשבועות (ל"ג:) טעמא דאיש פלוני כהן איש פלוני לוי הא מנה לפלני ביד פלני חייב והא קתני סיפא עד שישמע מפי התובע אמר שמואל בבא בהרשאה והא אמרי נהרדעאי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי הני מילי היכא דכפריה אבל לא כפריה כתבינן אלמא אמעות כתבינן אורכתא. ורבינו חננאל כתב דלא כתבינן אורכתא אלא אפקדון דברשותא דמריה קאי. וליכא לדחויי הא דרבי יוחנן ונהרדעאי מהא דשבועות ובכורות (מ"ט.) הלכך האי דנהגו למכתב אורכתא אפילו אמטלטלי דכפריה לא ידענו על מה נהגו. והרב יעקב כתב למחזי כשקרא לא חיישינן כדאיתא בפרק הכותב (כתובות פ"ה.) ואף על גב דפרכינן מנהרדעאי ומשנינן בבא בהרשאה לטעמייהו דנהרדעאי קאמר. והרב החסיד אמר טעמא כדי שלא יהא כל אחד ואחד מוליך מעותיו של חבירו למדינת הים וכופר בהן ועשו תקנה להוציא ממנו בעל כרחו כדאמרינן (כתובות פ"ח.) בנפרעת שלא בפניו שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך לו למדינת הים. והכי נמי אשכחן בתשובה לרבינו אלפס דמלתא בעלמא הוא דעבדינן בהרשאה כי היכי דלא לפסדו אינשי ממונייהו ולא ילפינן מינה למתנה. ומסתברא מילתא דלישנא בתרא דנהרדעאי סבירא להו אף על גב דגבי הקדש לרבי יוחנן שניהן אינן יכולין להקדיש דוקא הקדש דלית ביה הקנאה לא שטר ולא קנין דלאו ברשותיה קאי וליכא למימר אמירה כמסירה (ב"מ ו'.) כדקאמר טעמא איש כי יקדיש את ביתו כו' אבל לגבי מתנה ואורכתא ברשותיה קיימא לשווייה שליח ולמתבעיה ולאקנויי ליה במתנה לא שנא כפריה ולא שנא לא כפריה. מידי דהוה אשליח שעשאו בעדים (ב"ק ק"ד:) ומעות בדיוקני לרבי יוחנן דאם עדים חתומין עליה משלחין דהא קיימא לן שלוחו של אדם כמותו דלא שייך למימר ביה לפי שאינה ברשותו אלא גבי הקדש. וכן גונב אחר גנב (ב"ק ס"ט:) דכפילא ממילא אתי. והיינו דאמרי בדכפריה לא כתבינן משום דמחזי כשקרא אבל לא כפריה כתבינן. והלכך איתה לדרבי יוחנן ואיתה לנהרדעאי. ומסתברא דוקא דלא כתב ליה זיל דון ואפיק לנפשך דאיכא למימר דמחזי כשקרא אבל אי כתב בה זיל דון אפילו כפריה. מידי דהוה אאנטלר שממנין טוען לטעון. והיינו דנהיגינן למכתב אורכתא אמטלטלי דכפריה דהא כתיב ביה זיל דון והנפק לנפשך.
אבל אי לא בעי ההוא דאיתיה לממונא גביה למתביה ניהליה לא כייפינן ליה והיינו דאמרי נהרדעאי כל אורכתא דלא כתיב בה זיל דון וזכי והנפק לנפשך לית ביה מששא מאי טעמא דמצי אמר ליה לאו בעל דברים דידי את. ואי כתב ביה הכי כייפינן ליה. הא לא כתב ביה זול דון אלא התקבלתי לחוד נהי דאי בעי למתביה ניהליה ההוא דאיתיה לממונא בידיה מפטר אבל מיכף לא כייפינן ליה עד דכתב ביה זיל דון והנפק לנפשך. וכי כתב ביה הכי ליכא חשש דמחזי כשקרא וליכא למיחש דלמא כפר ביה ולא מצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי את. והא דאמרינן (שבועות ל"ג:) בבא בהרשאה היינו אורכתא סתמא דלא כתיב ביה זול דון אבל באורכתא מפורש דאמר ליה זול דון אפילו כפר כתבינן. והלכך אורכתא ושליח שעשאו בעדים דינן שוה והוי שליח. ואי בעי למתבינהו ניהליה מפטר אי אתניסו. ואי לא בעי למיתן לא כייפינן ליה עד דכתב ליה זיל דון והנפק לנפשך. וכל מי שאומר שאין כח לכוף אותו אף על גב דכתב ליה זיל דון והנפק לנפשך לאו מילתא היא דכלהו בעל כרחו נינהו כההיא דאמרינן בכתובות (צ"ה.) בההוא דהוה כתיב ביה בניסן סתמא. וכלהו רבוותא ורבינו חננאל ורב אלפס פסקו בשליח שעשאו בעדים דהוי שליח. אמר אמימר אי תפס לא מפקינן מניה מדכתב ליה ואפיק לנפשך ורב אשי אמר מדכתב ליה כל דמתענית מן דינא עלאי דידי הדר לא לגמרי קאמר ליה אלא שליחא שווייה. וקיימא לן שליחא שווייה. ואף על גב דשליח שווייה כיון דכתב ביה זיל דון והנפק לנפשך לא מצי לדחוייה ומימר ליה לאו בעל דברים דידי את.
אתשיל מקמי בית דין הגדול של רב שרירא גאון ולבית דין הגדול של רבינו האי בענין הרשאה דלא הוה כתיב ביה כל דמתענית מן דינא עלאי. ושדרו שאין על בעל הדין שעליו הרשאה בזה עסק דבר ואין זה פוגם את השטר וכל שכן שאינו יכול לומר לו לאו בעל דברים דידי את. אלא לענין מה שבין המורשה ובין מי שהרשהו יש ספק בכך אי מפקינן מניה או לא. וכתיב בנוסחא דלהו "איכא דאמרי שותפא שווייה למאי נפקא מינה למתפס פלגא מאי בינייהו איכא בינייהו קני על מנת להקנות". ופירושא ללישנא קמא כמאן דאמר ליה קני והנפק לנפשך בעל מנת שכשתקנה ותוציא לעצמך תשוב ותקנהו לי כגון מתנה על מנת להחזיר. וסוגיין דהכא כלישנא קמא. ולא הוה כתיב ביה במנא דכשר למקניא ביה אלא בקנין שלם והעמידו שטר ההרשאה בחזקתה.
ומסתברא דהא דנהרדעאי בזיל דון ודאמימר ורב אשי במטלטלין דכפריה הוא וקא מפלגי בפלוגתא דהוסיפו לו אחת יתירה (כתובות צ"ח:) דמר סבר הכל לשליח ומר סבר חולקין. וצריכא עיונא.
ואי כתב ביה זיל דון ואפק לנפשך משבע כל שבועה דלא מצי לאפוכה עליה ואי טעין ואמר פרעתי דאיכא עליה שבועת היסת אי בעי פטר נפשיה בשבועה מפטר ואי מהפך עליה משדרי ליה בי דינא ומשתבע בדוכתא דידיה ופרע. ואי מיית מפטר ליה משבועת היסת וחרם סתם הוא דאית ליה גביה ותו לא. אבל היכא דלא כתב ביה זיל דון לא מצי לאשבועי ליה ולאשתעויי דינא בהדיה כלל. ומהכא שמעינן דמוקמינן טוען דהא קאמר "זיל דון". והכי גרסינן בירושלמי (פ"ב דסנהדרין ה"א) כהן גדול לא דן ולא דנין אותו ניחא דן, דנין אותו וימנה אנטלר הגע עצמך שיש עליו שבועה אנטלר בשבועה. וכתב רבינו חננאל וכן כתב בערוך שמע מינה היכא דליכא שבועה נתבע מוקים טוען. אבל בתשובות דרב אלפס מצאתי לתובע מוקמינן לנתבע לא מוקמינן. ותובע נמי בעי דלקני ליה אגב ארבע אמות קרקע ולפיק לנפשיה. ואף על פי שאין ממנין אפטרופוס לנתבע, אשה צנועה ממנה אפטרופוס לא שנא פנוייה ולא שנא אשת איש, ואשת איש אם חייבת שבועה נשבעת (עי' שבועות ל':). וסברא מעליא היא וכן השיב רבינו סעדיה לרב יוסף ראש ישיבה תובע דאי בעי יהיב נכסיה יהיב משוי אפטרופוס נתבע לא. ומסתברא אי אמר אפטרופוס אנא יהיבנא משכנתא בבית דין והוינא במקום נתבע ואזילנא לדינא בהדיה ואי מחייב אנא פרענא ליה דינא קאמר ליה.
וכתבי רבוותא משמיה דרב יהודאי כיון דשליחא שווייה אי בעי לבטולי שליחותיה ואורוכי אינש אחרינא מצי למעבד. ואפילו שליחות בקנין כדפרישנא בשליחות. והא דחיישינן (ק"ד:) דילמא אדאתי שכיב רבי אבא ולא חיישינן דלמא הדר ביה דמסתמא לא מחזקינן גברא בהדריינא וכיון דשטר אורכתא בידיה אי יהיב ליה פטור. ומאן דאתי באורכתא לית ליה לאורוכי אינש אחרינא דקיימא לן אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר. ואי שליח בקנין הוא איכא למימר דכמעשה הוא ולא אתי דיבור ומבטל מעשה כדאיתא לעיל במאמר קנין.
ומיהו בלא קנין אי משדר להו פטור באונסין והני מילי במקרקעי ומטלטלי דבאורכתא דעדים או בהתקבלתי לחודיה סגי בלא קנין אבל במעות מסתברא פלוגתא דרבי יוחנן ושמואל הוא דאמר רב יהודה אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתומין עליה ורבי יוחנן אמר אם עדים חתומין עליה משלחין. וקימא לן כשמואל במעות. ולשמואל מאי תקנתיה כדרבי אבא וכו' עד וליקנינהו ניהלך אגב אסיפא דביתיה. ורבינו חננאל ורב אלפס הכי סבירא להו דדיוקני ושליח שעשאו בעדים תרתי מילי נינהו ובדיוקני הלכה כשמואל ובעדים כרבי יוחנן וכן הלכתא. והא דרב אחא (לא משכחא) [משבחא לא דייק] לן והא דרב יהודה אמר שמואל מילתא אחריתי היא. ומדקא פרכינן לשמואל מאי תקנתיה ובשליח שעשאו בעדים לא פרכינן (לרבא) [לרבה] דאמר לא הוי שליח מאי תקנתיה שמע מינה בשליח שעשאו בעדים ליכא חששא ובהתקבלתי לחודיה סגי וליכא למימר דלמא אדאזיל ואתי שכיב דאטו משום דזכו בהו יורשין מבטלי אורכתא דאבוהון מי גרע אורכתא דאבוהון מאפטרופוס שמנהו אבי יתומין אלא לאו שמע מינה דגבי זוזי בלחוד הוא דפליגי והיינו דקאמרינן אפילו עדים חתומין עליה כלומר על האסימון. וכן כתב בעל מתיבות. וטעמא משום דאין סימן למטבע ומצי למימר לא יהיבנא לך דלמא אתי לאחלופי זוזי בזוזי אחריני דגריעי מנייהו.
והלכך לא עבדינן אורכתא במעות כאורכתא דעלמא אי לא מקני להו בקנין גמור דאיכא למיחש דלמא אדאתי שכיב אבא ונפלי זוזי קמי יתמי ויתמי מערערי על הלין זוזי ובעי לאקנויי ניהליה אגב ארעא אבל במקרקעי ובמטלטלי ליכא חששא ולא בעי קנין והלכך לא בעי אגב ארעא אלא במעות אבל בשאר הרשאות בעדים אי נמי בהתקבלתי לחודיה סגי וזיל דון נמי לא בעינן אלא היכא דתבע ליה בעל כרחיה.
וכל הני שקלי וטריי דאמרינן באורכתא ובשליח שעשאו בעדים לענין אפטורי המורשה אם נאנסו הוא דאמרינן וקימא לן כרבי יוחנן ורב חסדא ורבי אלעזר בשליח שעשאו בעדים דהוי שליח דמשום הכי טרח ואוקמיה בעדים כי היכי דתיקום ברשותיה ולא ליבעי למימר התקבלתי. ואפילו למאן דפסיק דלא הוי שליח אי אוקמיה ברשותיה ואמר ליה התקבלתי אי נמי קביל עליה שליח אונסא דאורחא (עי' גיטין י"ד.) פטור המורשה. ואי נמי אמר ליה למורשה שלח לי בידא דפלני כההיא דתנן (ב"מ צ"ח:) אמר לו השואל שלחה לי ביד בני או ביד שלוחי או ביד עבדך או ביד שלוחך וכו' פטור.
והיכא דאמר ליה לחבריה שדר לי זוזאי בהדי פלני ושדרינהו ניהליה ואתניסו פטור דתנן (ב"מ צ"ח:) אמר לו השואל שלחה לי ביד בני או ביד עבדי כו'. והיכא דאתנו בהדייהו מעיקרא דכל מאן דמשדר כל חד לחבריה אית ליה רשותא לשדורי ליה בידא דמאן דבעי תנאי ממון הוא וקיים. והיכא דשדר ליה לחבריה כתבא ואמר ליה שדר לי מאי דאית לי גבך בידא דהאי ויהבינהו ניהליה לא מחייב באחריות. והכי נהיגי האידנא תגרי. והכי שדרו ממתיבתא. ודוקא מדעתיה אבל בעל כרחיה לא כדכתיבנא.
פרק השולח גט (גיטין מ"ח:) אמר אביי נקיטינן בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה ולא אמרן אלא דליכא פירי בארעיה אבל איכא פירי בארעיה מגו דמשתעי דינא אפירי משתעי דינא אכולה. ובתשובה אם הרשה את עבדו הרשאה היא כדתניא (גיטין נ"ב.) אין עושין אפטרופוס נשים עבדים וקטנים ואם מינהו אבי יתומים הרשות בידו.
ובתשובה לרב אלפס ראובן שיש לו שטר חוב על שמעון והרשה לוי לתובעו ואבד ממנו השטר אם באונס אבד משתבע דבאונס אבד ופטור ואי לא ושמעון לא קא מודי בההוא שטרא אי אית ליה לשמעון נכסי, ולוי מהימן דכך וכך אית ליה לראובן לגביה מחייבי ליה ללוי לשלומי ההוא שטרא ואי לא מהימן ליה ולא ידע אי שטרא מעליא הוה אם לאו משתבע דלא ידע ומפטר ואי נמי שמעון לית ליה נכסי כלל לא מחייבינן ליה ללוי. ובתשובות כתב מורשה שהוא נרשה בשכר ידוע אפילו לא יוציא ממון מן הנתבע כשרין הן קרוביו בין לדין בין לעדות שההפסד וההנאה לבעל התביעה הוא אבל המורשה שיש לו חלק במה שיוציא מן הנתבע פסולין הן קרוביו בין לדין בין לעדות. ומי שיש לו עדים בתביעתו לא ירשה אחד מן העדים אם יש למורשה חלק בתביעה. וכן נתבע שיש לו עדים בפריעתו לא יבא לדין עם המורשה אם המורשה קרוב לאחד מעדיו שיבטל עדותו.
כתב בכך וכך בשבת איך אמר לנא פלני הוו עלי סהדי וקנו מנאי וכתובו וחתומו והבו ליה לפלני למהוי בידיה לזכו דצביתי ברעות נפשאי ויהיבנא לפלני דנן ארבע אמות קרקע בדרתא דילי ואגבן אוריכית יתיה וארשיתיה על כך וכך דינרין דאית לי גבי פלני ועל עסקא דאית לי בהדיה ויהא זכותא דיליה כזכותא דילי וליזיל ולידון וליפק לנפשיה ויהא ליה רשותא לאחוואה אחוותא ולאמחאה מחאה ולקיימא חזוותא וזכוותא ולבטולי יתהון לאקבועי זמנא ולבטולי ולאחרומי ולאשבועי ולאמטויי לדינא בכל אתר ונימוס ובי דינא דיפוק ויתקרי בין בדיניהון דרבנן בין בנמוסי דאומי דעלמא וכל מאי דמתעני מן דינא עלאי ולא יהא רשותא לפלני למימר לפלני לאו בעל דברים דידי את ומדאתי לידא דפלני דנן הרי אני כאילו התקבלתי ולפטר פלני מכל אונסא ואחריות וחומר שטר אורכתא דא קבלית עלי כחומר כל שטרי אורכתא דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא וכו'.
<h2>דף קד.</h2>
וכל הני שקלי וטריי דאמרינן באורכתא ובשליח שעשאו בעדים לענין אפטורי המורשה אם נאנסו הוא דאמרינן וקימא לן כרבי יוחנן ורב חסדא ורבי אלעזר בשליח שעשאו בעדים דהוי שליח דמשום הכי טרח ואוקמיה בעדים כי היכי דתיקום ברשותיה ולא ליבעי למימר התקבלתי. ואפילו למאן דפסיק דלא הוי שליח אי אוקמיה ברשותיה ואמר ליה התקבלתי אי נמי קביל עליה שליח אונסא דאורחא (עי' גיטין י"ד.) פטור המורשה. ואי נמי אמר ליה למורשה שלח לי בידא דפלני כההיא דתנן (ב"מ צ"ח:) אמר לו השואל שלחה לי ביד בני או ביד שלוחי או ביד עבדך או ביד שלוחך וכו' פטור.
והיכא דאמר ליה לחבריה שדר לי זוזאי בהדי פלני ושדרינהו ניהליה ואתניסו פטור דתנן (ב"מ צ"ח:) אמר לו השואל שלחה לי ביד בני או ביד עבדי כו'. והיכא דאתנו בהדייהו מעיקרא דכל מאן דמשדר כל חד לחבריה אית ליה רשותא לשדורי ליה בידא דמאן דבעי תנאי ממון הוא וקיים. והיכא דשדר ליה לחבריה כתבא ואמר ליה שדר לי מאי דאית לי גבך בידא דהאי ויהבינהו ניהליה לא מחייב באחריות. והכי נהיגי האידנא תגרי. והכי שדרו ממתיבתא. ודוקא מדעתיה אבל בעל כרחיה לא כדכתיבנא.
פרק השולח גט (גיטין מ"ח:) אמר אביי נקיטינן בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה ולא אמרן אלא דליכא פירי בארעיה אבל איכא פירי בארעיה מגו דמשתעי דינא אפירי משתעי דינא אכולה. ובתשובה אם הרשה את עבדו הרשאה היא כדתניא (גיטין נ"ב.) אין עושין אפטרופוס נשים עבדים וקטנים ואם מינהו אבי יתומים הרשות בידו.
<h2>דף קד:</h2>
וכתבי רבוותא משמיה דרב יהודאי כיון דשליחא שווייה אי בעי לבטולי שליחותיה ואורוכי אינש אחרינא מצי למעבד. ואפילו שליחות בקנין כדפרישנא בשליחות. והא דחיישינן (ק"ד:) דילמא אדאתי שכיב רבי אבא ולא חיישינן דלמא הדר ביה דמסתמא לא מחזקינן גברא בהדריינא וכיון דשטר אורכתא בידיה אי יהיב ליה פטור. ומאן דאתי באורכתא לית ליה לאורוכי אינש אחרינא דקיימא לן אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר. ואי שליח בקנין הוא איכא למימר דכמעשה הוא ולא אתי דיבור ומבטל מעשה כדאיתא לעיל במאמר קנין.
ומיהו בלא קנין אי משדר להו פטור באונסין והני מילי במקרקעי ומטלטלי דבאורכתא דעדים או בהתקבלתי לחודיה סגי בלא קנין אבל במעות מסתברא פלוגתא דרבי יוחנן ושמואל הוא דאמר רב יהודה אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתומין עליה ורבי יוחנן אמר אם עדים חתומין עליה משלחין. וקימא לן כשמואל במעות. ולשמואל מאי תקנתיה כדרבי אבא וכו' עד וליקנינהו ניהלך אגב אסיפא דביתיה. ורבינו חננאל ורב אלפס הכי סבירא להו דדיוקני ושליח שעשאו בעדים תרתי מילי נינהו ובדיוקני הלכה כשמואל ובעדים כרבי יוחנן וכן הלכתא. והא דרב אחא (לא משכחא) [משבחא לא דייק] לן והא דרב יהודה אמר שמואל מילתא אחריתי היא. ומדקא פרכינן לשמואל מאי תקנתיה ובשליח שעשאו בעדים לא פרכינן (לרבא) [לרבה] דאמר לא הוי שליח מאי תקנתיה שמע מינה בשליח שעשאו בעדים ליכא חששא ובהתקבלתי לחודיה סגי וליכא למימר דלמא אדאזיל ואתי שכיב דאטו משום דזכו בהו יורשין מבטלי אורכתא דאבוהון מי גרע אורכתא דאבוהון מאפטרופוס שמנהו אבי יתומין אלא לאו שמע מינה דגבי זוזי בלחוד הוא דפליגי והיינו דקאמרינן אפילו עדים חתומין עליה כלומר על האסימון. וכן כתב בעל מתיבות. וטעמא משום דאין סימן למטבע ומצי למימר לא יהיבנא לך דלמא אתי לאחלופי זוזי בזוזי אחריני דגריעי מנייהו.
והלכך לא עבדינן אורכתא במעות כאורכתא דעלמא אי לא מקני להו בקנין גמור דאיכא למיחש דלמא אדאתי שכיב אבא ונפלי זוזי קמי יתמי ויתמי מערערי על הלין זוזי ובעי לאקנויי ניהליה אגב ארעא אבל במקרקעי ובמטלטלי ליכא חששא ולא בעי קנין והלכך לא בעי אגב ארעא אלא במעות אבל בשאר הרשאות בעדים אי נמי בהתקבלתי לחודיה סגי וזיל דון נמי לא בעינן אלא היכא דתבע ליה בעל כרחיה.
